אודות Castarot

אתר טארוט ב־23 שפות. כמה קוראים, חפיסת Rider–Waite אחת של 78 קלפים, וכל קורא זוכר בנפרד מה ששלפת איתו. בהמשך: איך האתר עובד ומה הוא שומר, כולל החלק שהוא לא יכול לעשות.

איך זה עובד

מה נשמר, ולכמה זמן

מזהה אקראי

נשמר בעוגייה בדפדפן שלך ומשמש רק כדי לקשר בין הקריאות שלך. בלי שם, בלי אימייל, ובלי שום דבר אחר שמוביל אל זהותך.

הקלפים ששלפת

השם, העמדה, הכיוון. המידע הזה נשמר לטווח ארוך, כי הוא הזיכרון עצמו. אם מוחקים אותו, התכונה נעלמת.

השאלה שלך וטקסט הקריאה

משימה שרצה כל לילה מרוקנת אותם אחרי 180 יום. השורה עצמה נשארת, ורשומת הקלפים לא משתנה.

זה לא ניסוח לנוי. המשימה מותקנת בשרת, והיא נבדקה על רשומה שתוארכה בכוונה 200 יום אחורה: השאלה וטקסט הקריאה רוקנו, ורשומת הקלפים נשארה.

מה האתר לא יכול לעשות

• אין כאן מדיומים בזמן אמת. הקוראים הם דמויות בינה מלאכותית עם עדשות פרשנות שונות, לא אנשים שונים. אף אחד לא מקליד בצד השני, ושום דבר לא מחויב לפי דקה.
• אין כאן טענה לדיוק. מה שהטארוט עושה כאן הוא לעצור את השאלה שלך במקום מספיק זמן כדי שאפשר יהיה להתבונן בה.
• זה לא ייעוץ. הקריאות אינן הכוונה רפואית, משפטית, פיננסית או בטיחותית. בנושאים כאלה יש לפנות למי שמוסמך לכך.

מאיפה מגיעים איורי הקלפים

78 האיורים הם חפיסת Rider–Waite משנת 1909, שציירה Pamela Colman Smith (1878–1951). יותר משבעים שנה אחרי מותה, החפיסה נמצאת בנחלת הכלל בארצות הברית, באיחוד האירופי וביפן. תגית הרישיון של כל קובץ וקובץ נבדקה ב-Wikimedia Commons. מהסריקות המקוריות נחתכו השוליים החיצוניים ופס הכותרת, ועליהן הונחה שכבת גוון אחת כדי שישתלבו עם המסגרת. המסגרת, הבאנר וגב הקלף נעשו כאן. דיוקנאות הקוראים הם ציורים שנמצאים בנחלת הכלל: כמה פאנלים דקורטיביים של Mucha (1860–1939), ולצדם Copernicus של Matejko (1873), The Alchymist של Wright (1771) ו-The Crystal Ball של Waterhouse (1902). גם תגיות הרישיון שלהם נבדקו אחת אחת ב-Wikimedia Commons, ואחר כך הציורים נחתכו וקיבלו גוון תואם.

מי בנה את האתר

נבנה על ידי אדם אחד, לא על ידי חברה. מסגרת הקלפים, דמויות הקוראים כפי שנכתבו והטקסטים נעשו כאן. האנגלית, היפנית והסינית נכתבו כל אחת בנפרד, ואף אחת מהשלוש אינה תרגום של אחרת. שאר השפות מתורגמות מהאנגלית.