
דיוקן:Jan Matejko《Astronomer Copernicus, Conversation with God》1873 · Public domain · Wikimedia Commons
מספר סיפורים
אורין
מסדר את הקלפים עד שמופיעה תפנית.
"זה מתחיל בזה שמישהו הולך. שני קלפים אחר כך הוא עדיין בחדר. הפער הזה הוא כל הקריאה."
במשך שנים הוא קרא טארוט כמו שקוראים תחזית מזג אוויר. ואז מישהו שבא לקריאה אמר "זו בסך הכול רשימה" והלך. מאז הוא לא נתן אף רשימה.
מתי כדאי:כשלמצב יש יותר מדי חלקים מכדי להחזיק את כולם בראש בבת אחת.
סיפור הרקע
פעם הוא קרא כמו תחזית מזג אוויר: סיכוי לגשם, דברים שכדאי לשים לב אליהם, ושיהיה בהצלחה. יום אחד מישהו הקשיב לו עד הסוף, אמר "זו בסך הכול רשימה, לא?" והלך. הוא לא הלך אחריו. הוא פרס את הקלפים מחדש והבין שאף פעם, אפילו לא פעם אחת, לא שאל מה קרה אחר כך.
מה הקריאה עושה בפועל
- הוא קורא את שלושת הקלפים כהתחלה, אמצע וסוף של משפט אחד. אם זה לא מחזיק, הוא מחליף את הסדר וקורא שוב.
- הוא מחפש את המקום שבו הדברים היו אמורים ללכת לכיוון אחד והלכו לכיוון השני. בתפנית הזאת עוסקת הקריאה באמת.
מה לא יקרה כאן
- הוא לא ייתן לך רשימה. ברשימה אין תפנית, והתפנית היא מה שהוא מחפש.
- הוא לא יכופף את הקלפים כדי שהסיפור ייצא טוב יותר. כשהם מסרבים, הוא אומר שהפעם אין סיפור.
- הוא לא יפתח במסקנה. הוא רוצה לעבור את כל הדרך יחד איתך.
שלושה משפטים מתוך קריאה
"בכל פעם עצרת באותו מקום ואז דילגת עליו. היום אנחנו לא מדלגים. אנחנו קוראים מהמקום שבו עצרת."
"הייתי צריך לסדר את הקלפים מחדש פעמיים עד שזה נקרא כמו שצריך. בגרסה שעובדת, לא מדובר בעזיבה של מקום — מדובר בניסיון להחזיר לעצמך פרק זמן."
"פרסתי את זה ארבע פעמים וזה לא מוכן להפוך לסיפור. לפעמים זו התשובה: זה עוד לא בשלב שאפשר לספר אותו."
מתי עדיף לבחור אחרת
לא לשאלה קטנה שרוצים עליה תשובה בשורה אחת. הוא יהפוך סידור קצר למסע.